חלקן היחסי של הדיבידנדים בטווח הארוך של התשואה

בתקופה של תשואות נמוכות באזורים בטוחים יותר של שוק האג"ח, המשקיעים פנו יותר ויותר למניות המשלמות דיבידנדים כדי לייצר הכנסה . אבל דיבידנדים מציעים יותר מאשר רק הכנסה - אם הם מושקעים מחדש, הם מייצגים חלק ניכר של תשואה כוללת לטווח ארוך של המניות. הטבלה שלהלן מספקת מושג על חשיבות הדיבידנדים בתמורה לטווח ארוך של שוק המניות. העמודה הראשונה מציגה את התשואה מדיבידנדים, בעמודה השנייה החזרה משינוי מחירים בלבד:

• שנות השלושים: 5.4%, -5.3%
• שנות ה -40: 6.0%, 3.0%
• שנות החמישים: 5.1%, 13.6%
• שנות ה -60: 3.3%, 4.4%
• שנות ה -70: 4.2%, 1.6 %%
• שנות השמונים: 4.4%, 12.6%
• 1990: 2.5%, 15.3%
• 2000: 1.8%, -2.7%

> מקור: ג'יי.פי מורגן

בעוד שהדיבידנדים היו מרכיב חשוב בביצועים בתקופה שבין 1930 ל -1979 ושוב בשנות ה -2000, הם מילאו רק תפקיד צנוע בתשואות בשנות ה -80 וה -90. במהלך תקופה זו, המניות היו אספקת כזה מחיר גבוה מחזיר כי תשואת הדיבידנד נראה כמו שיקול חשוב.

למעשה, החלטה של ​​חברה לשלם דיבידנדים נתפסת לעתים קרובות כסימן כי נגמרו לה הזדמנויות להשקיע לצמיחה עתידית. מצב זה החל להשתנות בעשר השנים האחרונות, שכן המשקיעים שוב מקדישים יותר תשומת לב לחשיבות הדיבידנדים. מספר מחקרים הראו את תפקידם של הדיבידנדים בתשואת המניות הכוללת:

• על פי מאמר של וול סטריט ג'ורנל מ -15 בספטמבר 2011, שכותרתו "הדיבידנד כמחסום אי-ודאות כלכלית גלובלית", החזיר מניות הדיבידנד בממוצע 8.92% בממוצע מאז 1982, לעומת 1.83% בלבד למשלמים שאינם דיבידנדים.

• Eagle Asset Management, במאמר שפורסם ביוני 2012 תחת הכותרת "דיבידנדים למסירה", ציין כי "בין השנים 1871 ל -2003 97% מהצבירה הכוללת לאחר האינפלציה מהמניות הגיעו מההשקעה מחדש של דיבידנדים, רק שלושה אחוזים הגיעו מרווחי הון".
• ג 'ון Bogle, כותב באתר האינטרנט IndexUniverse.com, כותב את הדברים הבאים: "השקעה של 10,000 $ במדד S & P 500 ב -1926 שלה עם תחילת כל הדיבידנדים reinvested היה עד סוף ספטמבר 2007 גדלו ל כ 33,100,000 $ (10.4% מורכב) . [שימוש במדד המניות S & P 90 לפני הופעת הבכורה של S & P ב -1957]. אם הדיבידנדים לא היו מושקעים מחדש, שווי ההשקעה היה עולה על 1,200,000 $ (6.1%) - פער מדהים של 32 מיליון דולר. כך למשל, ב -81 השנים האחרונות, הכנסות הדיבידנד שהוחזרו מחדש היוו כ -95% מהתמורה לטווח ארוך לטווח ארוך שנצברו על ידי החברות ב- S & P 500. במילים אחרות, ההשקעה מחדש בדיבידנדים היוו כמעט את כל המניות תשואה כוללת.

• בית הספר לעסקים של וורטון, ג'רמי סיגל - משקיע בעל ערך רב, מציין כי השקעה חוזרת בדיבידנדים מאפשרת למשקיעים לנצל את השווקים על ידי רכישת מניות נוספות במחירים זולים, מה שמאיץ את הצמד ברגע שהשוק מתחיל להתאושש. ערך קו, בשנת 2010 מאמר שכותרתו "תשואה על הפיתוי של דיבידנדים", מצטט את הדוגמה המפורסמת של התרסקות השוק של 1929: "המשקיעים מזל מספיק כדי להיכנס לשיא (ו להיאחז) היה צריך לחכות על 25 שנים עבור המחירים כדי לפצות את ההפסדים. בעקבות האסטרטגיה של השקעה מחדש של הדיבידנדים היה מקצר את ההמתנה בכ -10 שנים ".
• באותו מאמר, ערך קו מביא דוגמה נוספת לחשיבות הדיבידנדים, זו הפעם אחת: "הביצועים של העשור האחרון מספקים דוגמה משכנעת. המשקיעים שרכשו את S & P 500 בתחילת 2000, והחזיקו ב - 10 שנים לאחר מכן, מצאו כי הערך הנומינלי של אחזקותיהם ירד למעשה בכ - 24%. ... עם זאת, דבקות דיסציפלינה של reinvesting דיבידנדים ... בסוף כל שנה היה pared את ההפסד ל -9%. בנוסף, רק בחמש השנים האחרונות שהסתיימו ביום 30 באפריל 2010, מדד ה - S & P 500 החזיר בממוצע נומינלי של 0.51% בשנה. פקטורינג בדיבידנדים הרים את זה ל 2.63%, וזה כולל את 2008 כאשר S & P היה הגרוע ביותר שלה מאז 1932. "

מגמות הביצועים האחרונות מראות כי המשקיעים זקוקים לתמריצים קטנים, תמריצים למציאת מניות מניבות גבוהות, אך דוגמאות אלו מראות שתפקידם החשוב של הדיבידנדים הוא דבר פרט לתופעה קצרת טווח.

כתב ויתור : המידע באתר זה ניתן למטרות דיון בלבד, ואין להתייחס אליו בצורה שגויה כעצה להשקעה. בשום מקרה אין מידע זה מייצג המלצה לקנות או למכור ניירות ערך.